מי קבע את הסטנדרט לכיוון גיטרה?

באחד השיעורים תלמיד שאל אותי:

"למה ה standard tuning הוא הסטנדרט לכיוון גיטרה"?

אני מודה שמעולם לא שאלתי את השאלה הזו קודם. פשוט לקחתי כמובן מאליו שככה מכוונים גיטרה.

אז חקרתי קצת וכך יצא שגם אני למדתי משהו.

הנה הסבר על קצה המזלג: בכיוון סטנדרטי (e, B,G , D, A, E), המרחק הטונלי בין מיתר למיתר הוא 5 חצאי טונים (מלבד בין מיתרים G ו B). עוד מהעת העתיקה, כשהשתמשו בכלי מיתר שנחשבים לאבות הגיטרה, הבינו שמרחק זה מאפשר את הדרך הסבירה ביותר לאצבעות לנגן את כל האקורדים והסולמות הסטנדרטיים ב 4 הסריגים הראשונים.

כך כל אצבע אחראית על סריג אחד (אצבע 1 אחראית על סריג 1, אצבע 2 על סריג 2 וכו') ואפשר לנגן כמעט הכל (כל האקורדים הפתוחים נמצאים בסריגים אלו).

ועוד דבר, כשאנחנו מכוונים מיתר, אנחנו לא מכוונים רק את הטון שלו. אלא גם את האוקטבה שלו. כך למשל ההבדל בין שני מיתרי הE צריך להיות שתי אוקטבות. אם זה יהיה יותר או פחות, זה לא ישמע לנו טוב.

ולמה דווקא מיתר 2 (B) מכוון רק ל 4 חצאי טונים ממיתר 3 (G)? אז זו ירושה שקיבלנו מהוויאולה (viola). לא מצאתי הסבר משביע רצון לכך, אבל כן מצאתי שיש מי שמעדיף לכוון גם אותו ל 5 מרווחים ואז אקורדים D, A נראים זהים מבחינת אצבוע. זה מקל במקומות מסוימים, אך מקשה באחרים.

מקווה שהחכמתם :-)