גיטרות פרטלס - יתרונות וחסרונות
דעתי על גיטרות פרטלס היא חצויה. הכוונה לקלאסיות וחשמליות ולא לבס שם הפרטלס הוכיח את עצמו מעבר לכל ספק.
מצד אחד, זו הרפתקאה מאוד מעניינת שמוציאה מהגיטרה צלילים שאי אפשר להוציא ממנה בשום דרך אחרת. זוהי דלת שיכולה להוביל לעולם של התרגשות והשראה אין סופיים ויש הרבה קסם בצליל הזה.
יש אנשים שיאמרו שזה מיותר כי אפשר להשתמש בסליידר, אבל זה ממש לא אותו דבר. על אף שאפקט ההמשכיות בצליל דומה, הפקתו באמצעות האצבעות לא דומה בשום צורה לצליל שיוצא מסליידר מתכתי או זכוכית. זה צליל אחר. חם יותר.
אבל, יש גם לא מעט נקודות לחשוב עליהן. כשהופכים גיטרה לפרטלס, התוצאה היא לא "אותה גיטרה רק בלי סריגים".
זו גיטרה אחרת לחלוטין.
והנה כמה סיבות לכך:
1. הסרת הסריגים משנה ל-ח-ל-ו-ט-י-ן את הסאונד המגע של המיתר עם העץ במקום הסריגים מייצרת צליל עמום יותר עם פחות תדרים גבוהים.
2. האינטונציה הופכת. להמלצה בלבד אתם רגילים ללחוץ על סריג מסויים ולקבל תו נקי ומדויק? שכחו מזה בגיטרת פרטלס. ללא אימון סופר מאסיבי והמון שעות תרגול, הצלילים שיצאו לכם מהגיטרה יהיו רחוקים מלהיות מדוייקים מבחינת pitch. יש בזה קסם. זה נותן וויב אוריינטלי מזרחי, אבל מבחינה פרקטית זה גם ממש יכול להציק. מי שמנסה להיות מאוד מדויק יצטרך להבין שהכלי החדש הזה מאוד יקשה עליו בנושא.
3. אין דבר כזה מתיחות (bends) בפרטלס מי שאוהב ורגיל לעשות הרבה מתיחות יגלה שבגיטרת פרטלס זה כמעט בלתי אפשרי. העדר הסריגים מונע אחיזה טובה והמיתר קופץ ובורח (זה אפילו כואב). הדרך להשיג סאונד דומה היא באמצעות סליידים. דורש התרגלות וחשיבה אחרת. אומר זאת שוב: היא אולי נראית אותו דבר, אבל ללא הסריגים, זו גיטרה אחרת עם חוקים חדשים.
4. אין אקורדים בגיטרת פרטלס ניסיון לנגן אקורד מסתיים במפח נפש כשאתם מבינים שללא הסריגים כל שינוי של עשירית מילימטר במיקום הלחיצה משנה את הטון. קחו לדוגמא את אקורד A. שלוש אצבעות באותו הסריג רק במיתרים שונים. אנטומית אי אפשר לשים את האצבעות בדיוק על אותו הקו. הן מפריעות אחת לשניה וככל שהאצבע נמצאת על מיתר עבה יותר, כך היא הולכת מעט אחורה ומתרחקת מקו הסריג. כשיש סריגים זה לא משנה כי כל הבית הוא באותו הצליל. אך ללא שריגים כל תזוזה מקו הסריג תשנה את הצליל והאקורד ישמע עקום ולא מדויק. גיטרות פרטלס מתאימות הרבה יותר למלודיות ונגינה טכנית מאשר לאקורדים.
5. אובדן ססטיין בצלילים הגבוהים אחת הסיבות שפרטלס הוא כל כך מוצלח בגיטרות בס הוא עובי המיתרים שמפצה על המגע המוגדל עם לוח האצבוע ומאפשר ססטיין.בגיטרות רגילות המיתרים הגבוהים (בעיקר E ו מאבדים ססטטין בהדרגה ככל שעולים לסריגים הגבוהים והחל מאזור סריג 13 בערך נשארים עם צליל דק וקצר. הם פשוט דקים מדי.
זה כמובן משתנה בין גיטרות וניתן לשלוט בזה ברמה מסויימת באמצעות עבודות שיוף על הצוואר, אבל התופעה תמיד קיימת ברמות שונות. חלק מהנגנים מנגנים באזורים הללו עם הצופרן הקשה. יוצר הרבה יותר ססטיין, אבל קשה טכנית לביצוע. זה לא מקרי שהפרטלס תפס בכלים מאוד מסוימים. מצד אחד כלים ענקיים כמו צ'לו וקונטרה בס שם עובי המיתרים מאפשר להתגבר על התופעה, או מצד שני כלים מאוד קצרים כמו הכינור והעוד שם המיתר קצר והנגן מנגן רק על הטווח שלא מאבד את הססטיין.
לסיכום, יש יתרונות וחסרונות. כל אחד יחליט מה מתאים לו.
המלצתי היא שאם בא לכם לנסות, קחו גיטרה שלא נמצאת בשימוש רב ותנו לה חיים חדשים עם הפרטלס. אל תנסו זאת על הגיטרה המרכזית שלכם. זה אומנם תהליך הפיך, אבל יש כאן עלויות משמעותיות ודרך ארוכה בעת המהפכים.
התאימו את הציפיות שלכם מהתוצאה לפי הנקודות שרשמתי למעלה. כנראה שלא תעשו על הגיטרות הללו shred ולמעט יחידי סגולה, לאחר התלהבות ראשונית הן יהפכו לכלי לצורכי גימיק. נגני הז'אנר המזרחי ונגני ג'ז ימצאו יותר מה לעשות איתה מאשר נגני רוק.
לדעתי הפרטלס מתאים יותר לגיטרות עם צוואר רוזווד. זאת רק מכיוון שעבודת ההמרה קלה וזולה יותר מצווארי מייפל. אבל אולי זו רק נקודת המבט האגואיסטית שלי בתור הבחור שעושה את העבודה .....
קחו בחשבון שכדי שהגיטרה תצא טוב יש הרבה יותר עבודה ממה שנדמה לכם. תהליך הכנת הצוואר לפרטלס דורש מיומנות. זו לא רק הוצאת הסריגים וזהו. יש לוודא סתימה נכונה של החריצים, החלקה של הצוואר, איטום (למי שאוהב) התאמת הרדיוס, התאמת האקשן והנאט ואפילו כיוון מחדש של הפיקאפים. מומלץ להשתמש במיתרים עבים ככל שהאצבעות שלכם מאפשרות לכם. לכן, מומלץ לבצע את ההמרה ע"י בעל מקצוע כדי להמנע מזמזומים וחניקות.
מקווה שתרמתי קצת להבנה בנושא ואולי עזרתי למישהו בדילמה האם לנסות או לא. הנה כמה תמונות מהעבודה האחרונה בימים האחרונים שעוררה אצלי את הרעיון לכתוב את הפוסט הזה:
